שאלות ותשובות

החילוניות מתבטאת בתפיסת האדם את עצמו כריבון; בלתי תלוי בישות חיצונית לו, חופשי לעשות או להימנע מעשייה ומודע לאחריותו על תוצאות בחירותיו: תוצאות מעשיו ותוצאות מחדליו.

תפיסת העולם החילונית מבוססת על הרעיון שאין היררכיות בין בני אדם, שבני האדם הם האחראים על גורלם ושאין יישויות מעל האדם. כל האינטראקציות של הפרט עם העולם הן אינטראקציות ישירות, ללא תיווך של אלוהות כלשהי. האידיאל החילוני הוא של שוויון וחופש, ושל זכויות אדם; לכל.

חילוניות היא דרך חיים היונקת משלוש תפיסות עולם: הומניזם, רציונליזם וליברליזם. העקרונות המצויים בבסיס כל אחת מהשקפות העולם הללו, והאינטראקציות ביניהם, מהווים את הכלי באמצעותו מנהל האדם החילוני את חייו. 

חילוניות היא גם הימנעות - בהתנהלות יומיומית במרחב הציבורי, כמו גם בעשייה המדעית והחינוכית  - משימוש בדוקטרינות ופרקטיקות דתיות. החילוניות מדגישה את הצורך בהפרדת דת ממדינה, ומחדדת את הדיון בהיבט האוניברסאלי של הקיום האנושי בכלל, ושל החיים במסגרת של מדינה דמוקרטית מודרנית בפרט.

עקרון מפתח בהגדרת החילוניות, ובידולה מאורח החיים הדתי, הוא העמדת האדם וריבונותו במרכז, במשמעות של: חירות ואחריות; בחירה ושוויון; תבונה והטלת ספק.

בעוד דתיות מאופיינת ב"זאת ראה וקדש", אפשר לומר שחילוניות מאופיינת ב"זאת ראה וחקור".

בהיותו אדם ריבוני, אין מהותו של החילוני מסתכמת רק בהיותו חופשי מכבלי הדת. החילוני לתפיסתנו איננו רק לא-דתי, במשמעות של לא מאמין ו/או לא מקיים מצוות. להיות חילוני פירושו להכיר ולהיות מודע לעול החירות והאחריות של האדם בפעולותיו בעולם – מול עצמו, מול בני אדם אחרים ומול הסביבה והטבע הסובב אותו.

החילוניות אמנם החלה דרכה כיציאה מהעולם הדתי, אך היא לא נשארה שם. החילוניות עליה אנחנו מדברים עומדת בפני עצמה והיא המצע ההכרחי לקיומה של חברה דמוקרטית ליברלית הומניסטית ותבונית.

כדי להתחיל לבנות חברה חילונית, יש צורך בהכרת האדם במשמעות היות חילוני. כאמור, האדם החילוני הוא אדם ריבוני, וככזה הוא נהנה מחירות שיש לצדה אחריות. טיפוח האדם הריבוני פירושו הבנה של משמעויות החירות והאחריות כאחד. האחריות כמובן איננה רק לאדם עצמו, כאינדיבידואל. האחריות היא לעצמו ולכל הסובב אותו -בני אדם וטבע כאחד. 

ככל שיותר אנשים יהיו במקום הזה - כך נוכל לקיים עולם חילוני ראוי, טוב ומטיב לכל.

הערה: בבדיקת רמת הדתיות מכניס הלמ"ס תחת קטגוריה אחת לא דתיים / חילונים. זו קטגוריה רחבה מאד שלא מבחינה בשונות הרבה המאפיינת את הציבור הכלול בה.

זו הצעתנו להרחבת הקטגוריה:

המטרה שלנו, בשיתוף עם הפורום החילוני, היא העלאת המודעות וביסוס התודעה של החילוני הריבוני. 
החילוני הריבוני, ההומניסט, האידיאולוגי, הוא בהכרח גם אתאיסט, אך נקודת המוצא בהגדרת זהותו היא האדם וריבונותו ולא השאלה האם אלוהים קיים. אנחנו לא מתווכחים עם מי שמאמין. אנחנו מבקשים לבסס ולחזק את התודעה החילונית מתוך שיח חיובי המתבסס על ערכיה ועקרונותיה של החילוניות.
 

הצורך בבניית מתווה לבית ספר חילוני, עם דגש על החילוניות כערך, נובע מהדתת המערכת ומתן משקל עודף למרכיב הזהות היהודי, על היבטיו הדתיים-אמוניים, במדינה שבה אין הפרדת דת ממדינה.

מערכת החינוך הממלכתית הפכה ל"כלבויניק" המשרת ציבור הטרוגני ואינו מצליח לתת מענה ראוי לקבוצות הזהות השונות הנכנסות בשעריו. במיוחד נפגע מכך הציבור החילוני, שכן המערכת אינה מכירה בזהות חילונית מובחנת, מזלזלת בה ולא נותנת מענה ראוי לצרכי ההורים החילונים השולחים אליה את ילדיהם.

לו היתה מתקיימת כאן מערכת חינוך ציבורית כללית*, המדגישה את המשותף לכלל אזרחי המדינה ונותנת מקום לכלל הקבוצות התרבותיות במדינה לבוא לידי ביטוי ייחודי מבלי לקבוע נורמות ולכפות אותן על הכלל – לא היינו נזקקים ליוזמה זו.

*במדינה דמוקרטית ליברלית מתוקנת החינוך הציבורי הוא חינוך משותף לכולם. חינוך תרבותי ייחודי יכול להיעשות במספר דרכים, אך לצד החינוך המשותף ולא כתחליף לו.

מערכת החינוך הישראלית היא מערכת חולה, מחולקת לזרמים ומקדמת גזענות, רגשות עליונות וקיפוח. מטפחת את תרבות השסע. מערכת שמקדמת את אופייה היהודי של המדינה ומפקירה את צביונה הדמוקרטי. מערכת שמסייעת בחיסולו של המשטר הדמוקרטי ובקידומה למעשה של מדינת הלכה יהודית. 

חינוך ציבורי במדינה דמוקרטית חייב להישען על ליבה חינוכית העוסקת בזהות המשותפת לכלל אזרחי המדינה, הזהות הישראלית. זה הבסיס. עליו ניתן להוסיף תוכניות השלמה שיאפשרו לכל הקבוצות בחברה רב-תרבותית להביא לידי ביטוי את זהותן המובחנת.

כיוון שאנחנו לא מדינה מתוקנת, ושיטת הזרמים והמגזרים מקובעת בתרבות הפוליטית הישראלית ומוצאת ביטויה בתחומים רבים, אין לנו ברירה אלא לדרוש בינתיים לקחת חלק במשחק ולקבל את מנת חלקנו בחלוקת המשאבים המגזרית. זו המשמעות של הדרישה שלנו להכיר בנו כמגזר נפרד, הזכאי גם לזרם חינוך ייחודי.

המתווה כולל התייחסות לנקודות הבאות:

עקרונות היסוד המשפיעים על התפיסה החינוכית שלנו:

לצד זה:

עקרונות אלו ייושמו בסביבה המטפחת ריבונות אישית, חשיבה ביקורתית וחמלה אנושית, לצד עידוד ההתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית, החברתית והמוטורית של כל ילד וילדה. סביבה המספקת מרחב לימודי בטוח, סקרן ומכיל – שבו כל ילד מרגיש שייך, אהוב ובעל קול.

לפירוט והרחבה - קראו במתווה

"האדם ותבונתו במרכז" במשמעות ההומניסטית: כל האינטראקציות של הפרט עם העולם הן אינטראקציות ישירות, ללא תיווך של אלוהות כלשהי. ההכרה בדבר החירות והאחריות של האדם בפעולותיו בעולם – מול עצמו, מול בני אדם אחרים ומול הסביבה והטבע הסובב אותו. המטרה איננה ניכור אינדיבידואליסטי אלא הכרת ערך האדם באשר הוא. האדם, כל אדם, כסובייקט.

ככלל – כל תוכן ראוי ללמידה ובלבד שיתווך באופן הולם ויקוימו עקרונות היסוד עליהם מושתתת הסביבה החינוכית אותה מבקש המתווה ליצור.

הסביבה החינוכית אותה אנו מציעים מתאימה לכל מי שמעוניין בחינוך הנותן משקל מרכזי למרכיב הזהות היסודי של כל אחד מאיתנו: היותנו אדם. אדם ריבוני. מתוך ההבנה הזו ניתן לצאת ולעסוק במרכיבי זהות נוספים ומגוונים, בהתאם לצורך ולאופי הקהילה אותה משרת המוסד החינוכי.

כיוון שהסיפור שלנו הוא סיפור של זהות – והזהות הזו היא זהות ישראלית וחילונית: הומניסטית, רציונלית, ליברלית – יש חשיבות רבה לכך שהציבור שיזין את הגן ואת בית הספר המציעים חינוך חילוני-ישראלי-הומניסטי, כמו גם סגלי ההוראה שיפעלו בהם, יגיעו אליהם מבחירה, מרצון ומתוך הזדהות עם מטרת החינוך והסיפור החינוכי שמלווה אותה.

המתווה מיועד להיות מיושם בכל שכבות החינוך - מגן ועד תיכון.