שאלות ותשובות

הצורך בבניית מתווה לבית ספר חילוני, עם דגש על החילוניות כערך, נובע מהדתת המערכת ומתן משקל עודף למרכיב הזהות היהודי, על היבטיו הדתיים-אמוניים, במדינה שבה אין הפרדת דת ממדינה.

לו היתה מתקיימת כאן מערכת חינוך ציבורית כללית*, המדגישה את המשותף לכלל אזרחי המדינה ונותנת מקום לכלל הקבוצות התרבותיות במדינה לבוא לידי ביטוי ייחודי מבלי לקבוע נורמות ולכפות אותן על הכלל – לא היינו נזקקים ליוזמה זו.

*במדינה דמוקרטית ליברלית מתוקנת החינוך הציבורי הוא חינוך משותף לכולם. חינוך תרבותי ייחודי יכול להיעשות במספר דרכים, אך לצד החינוך המשותף ולא כתחליף לו.

כיוון שאנחנו לא מדינה מתוקנת, ושיטת הזרמים והמגזרים מקובעת בתרבות הפוליטית הישראלית ומוצאת ביטויה בתחומים רבים, אין לנו ברירה אלא לדרוש בינתיים לקחת חלק במשחק ולקבל את מנת חלקנו בחלוקת המשאבים המגזרית. זו המשמעות של הדרישה שלנו להכיר בנו כמגזר נפרד, הזכאי גם לזרם חינוך ייחודי.

"האדם ותבונתו במרכז" במשמעות ההומניסטית: כל האינטראקציות של הפרט עם העולם הן אינטראקציות ישירות, ללא תיווך של אלוהות כלשהי. ההכרה בדבר החירות והאחריות של האדם בפעולותיו בעולם – מול עצמו, מול בני אדם אחרים ומול הסביבה והטבע הסובב אותו. המטרה איננה ניכור אינדיבידואליסטי אלא הכרת ערך האדם באשר הוא. האדם, כל אדם, כסובייקט.

ככלל – כל תוכן ראוי ללמידה ובלבד שיתווך באופן הולם ויקוימו עקרונות היסוד עליהם מושתתת הסביבה החינוכית אותה מבקש המתווה ליצור.

הסביבה החינוכית אותה אנו מציעים מתאימה לכל מי שמעוניין בחינוך הנותן משקל מרכזי למרכיב הזהות היסודי של כל אחד מאיתנו: היותנו אדם. אדם ריבוני. מתוך ההבנה הזו ניתן לצאת ולעסוק במרכיבי זהות נוספים ומגוונים, בהתאם לצורך ולאופי הקהילה אותה משרת המוסד החינוכי.